אם זה היה הבן שלך -
לא היית נותן לו לעבור סופ״ש כזה.

יש בישראל יותר מ־5,800 חיילים בודדים. צעירים שעלו לארץ לבד, יתומים, או כאלה שאין להם באמת לאן לחזור.

אבל המספר הזה לא מספר את האמת.

האמת היא שכשנגמר השבוע - אף אחד לא מחכה להם.

אין אמא שתשאל איך עבר עליהם השבוע, אין אבא שיגיד "בוא, שב לאכול", ואין בית שמרגיש כמו בית.

בזמן שחיילים אחרים חוזרים לסופ״ש, פותחים דלת ונכנסים לחום של משפחה, יש כאלה שנשארים בחוץ - ומבינים שאין להם לאן להיכנס.

הם לא באמת יודעים איפה הם ישנים הלילה. אין אוכל שמחכה להם, אין שולחן לשבת סביבו, אין אור שמישהו הדליק בשבילם, ואין מישהו שמחכה.

יש רק שקט.

ושבוע נוסף שהם צריכים לעבור לבד.

והכי כואב? אלה אותם חיילים ששומרים עלינו.

והם לא מבקשים הרבה. רק דבר אחד שלרובנו מובן מאליו - מקום אחד להרגיש בו שיש להם בית.